צבע זה לא הכל בחיים
מאת מיטל מורן   
Imageצבעי מאכל הם חלק בלתי נפרד מהמזונות הנפוצים בתזונה המערבית. חלקם מיוצרים מחומרים טבעיים וחלקם מנפט. כמה מאיתנו בודקים את הרכיבים מהם מורכב המזון? כמה מאיתנו מבינים מה שהם קוראים וידעו לזהות את החומרים המסוכנים? מיטל מורן, סטודנטית לנטורופתיה מסבירה ונותנת דוגמאות.

 

"אנחנו אוכלים עם העיניים" מחקרים מוכיחים כי מזונות צבעוניים נתפסים בעיניי הילדים כמתוקים וטעימים יותר, יצרני המזון מודעים לכך ועושים במידע זה שימוש רב . אנחנו חיים בתקופה בה אנו מצפים מהמזון שלנו לספק הנאה או ריגוש כלשהו, ויהפוך לחוויה רב חושית, לכן הצבע משחק פה תפקיד מרכזי. למה הגענו למצב בו יכולת השיפוט שלנו מתמסמסת בנוגע לבחירת המזון החיוני כל כך לקיומנו?

בטבע, הצבעים השונים נקראים פיגמנטים. פיגמנטים אלו פועלים על ידי בליעה בררנית של קרני אור השמש כאשר הצבעים שהעיניים שלנו  רואות והמוח שלנו מפרש, אלה הצבעים שמוחזרים מפגיעה בפיגמנטים (כמו רצועת צבעים של צבעי הקשת המתהווה מהתפצלות קרן-אור). ברוב הפיגמנטים האורגניים יש שרשראות פחמימניות ארוכות, המקנות להם תכונות כימיות כמו אבות המזון (פחמימות, חלבונים, שומנים) שמהם אנו מתקיימים.

צבעוני = טעים = כסף
אז, הבנו שמה שמניע את יצרני תעשיית המזון, להחדיר עוד צבעים למזון, זה עניין כספי. אבל לפעמים נראה כי הצבעים מסנוורים ומסמאים את עינינו הצרכנים ומונעים מאיתנו לראות את ההשלכות. כמה מילדנו סובלים כיום מאלרגיות, נזלת כרונית, כאבי ראש, בעיות עיכול, קשיי נשימה, שלשולים, חוסר שקט, עצבנות, קשיי ריכוז? מעטים מאיתנו מבינים כי לצבעי המאכל יש חלק בכך.

ההתנהלות של עולמנו כיום, וכמות המחלות שבאות לידי ביטוי בקרב האוכלוסייה המתקיימת על כדור הארץ בדגש על הילדים, היא תוצר של חוסר במידע חיוני. רגע אחד של מחשבה, של אכפתיות, של רצון לדעת, יכול לעזור לנו להבין שמשהו כאן לא כשורה.

הילד שלי אוכל נפט
צבעי המאכל מסווגים כטבעיים או כמלאכותיים, כלומר, כמו שהם מצויים בטבע לפני שסנתזו אותם (דוגמת הכורכום) או כ'צבעי אזו' המבוססים ברובם על נפט, פחם ותרכובות כימיקליות שהמבנה הכימי שלהם לא מצוי בטבע. הזפת לדוגמא, הוא נוזל שחור, סמיך וצמיגי הנוצר בעת זיקוק פחם.
נפט?!? אנחנו צורכים נפט ולא רק כדי להניע את רכבנו ממקום למקום? התשובה היא, כן! ובכמויות לא מבוטלות.

בסוף המאה ה-19, התגלו ונרשמו צבעי המאכל (כלומר, צבעי האזו) כפטנט ומהווים כיום חומר גלם בלתי נפרד בתעשיית המזון. על מנת שצבעי מאכל אלו יתמוססו במים או בחומר אורגני, מחברים אותם עם חומר הנקרא הידרוקסיד אלומיניום- לא נשמע שגופנו זקוק גם לחומר זה. בנוסף, הם מכילים תרכובות חנקן וחומצות חנקתיות למיניהן, יוני מתכת, נחושת וכרום.

באירופה ובישראל רושמים את סוגי צבעי המאכל ע"י האות E ואחריה את מספר הצבע או התוסף.
להלן דוגמאות של צבעי המאכל, הסיבה למה כל כך מסוכן לצרוך את אותם במזון ואולי לגרום לנו להטיל ספק ולשמור יותר על עצמנו יותר ועל ילדנו.

Image
נתונים אלו ורבים אחרים, מוצגים בפרוטרוט במדריך המלא על בריאות ותוספים במזון, בספר: "לסלק את הקוץ" של ד"ר ח. ש. סדובסקי.


אז, בפעם הבאה כשאתם נותנים לילדיכם סוכרייה על מקל, לפחות שהיא תהיה עשויה מסוכר קנים וצבע טבעי המופק מסלק אדום. לפני שאתם ממהרים לשלוח את הילדים שלכם לאבחון הפרעות קשב וריכוז, תבדקו  מה מכיל המזון שלהם. לפני שאתם חושדים בזיהום סביבתי כגורם לאלרגיות אצל ילדיכם, תבדקו את הרכיבים הכתובים בגב המוצרים הנערמים בעגלת הסופר שלכם.

רובנו מניחים כי כל הרכיבים במזון שלנו, הינם בטוחים לשימוש וכי הם מפוקחים על-ידי משרד הבריאות. אולם רוב החומרים נבדקו בנפרד למרות שברוב המכריע של המקרים אינם נצרכים לבד, אלא עם חומרים כימיים אחרים. המחקרים לא בודקים את השילוב בין החומרים, את ההשפעה שיש להם במצטבר לאורך זמן.

צבע המאכל טרטרזין, ידוע כמזיק ומסוכן, ואם זאת לא הוצא בישראל אל מחוץ לחוק. יש עדיין חטיפים, ממתקים, משקאות קלים, גלידות וכו' המכילים טרטרזין. אם אתם לא בודקים את הרכיבים הרשומים על גבי העטיפות, קרוב לוודאי שגם אתם צורכים אותו בכמות זו או אחרת.

צבעי המאכל המסוכנים מצויים בעיקר במזון המיועד לילדים, מזון צבעוני ומושך את העין במיוחד, הכמויות הגדולות שהילדים צורכים ביחס לגודל גופם הקטן, מעמידות אותם בסכנה גדולה יותר מאשר את המבוגרים.

תבדקו את האוכל שאתם קונים, למדו את הילדים שלכם לבדוק והיפכו את זה למשימה משפחתית. המעיטו בצריכת מזונות המכילים חומרים אלה, ככל הניתן. אל תסמכו על הכנסת, על הרופאים או על התקשורת שישמרו על הבריאות שלכם, תסמכו על עצמכם ושמרו על בריאותכם.

מאת: מיטל מורן, סטודנטית שנה ג' לנטורופתיה ב'מכללת מירב', שאיכפת לה"