כשהבת של מגי הייתה קטנה שאלו אותה בגן: "איפה אימא עובדת?" היא ענתה: "אימא עובדת בגינה!", לפני 10 שנים זה היה מצחיק, היום זה באמת קורה. מגי גרה בבית כפרי קסום, בישוב בנטף, גן הירק המקסים, מספק לא רק את כל הירקות האורגניים שהמשפחה צורכת, אלא גם את הצריכה השבועית של כ-20 משפחות נוספות.
אבא של מגי היה ממיסדי נטף, ישוב קטן ומבודד, בראש ההר, לא רחוק מאבו גוש. את הבית המקסים שלה בנו מגי, אבא שלה והאחים במו ידיהם. היום היא חיה שם עם הילדים, הכלבים, החתולים, התרנגולות והברווז.
כששאלתי אותה ממתי היא מגדלת ירקות? היא ענתה בפשטות, "לא יודעת, נראה לי שתמיד". אימא שלה נתנה לה פעם ספר ישן ועב כרס בשפה האנגלית, שעזר לה להתמודד עם כל מני שאלות והתלבטויות לגבי גינת הירק, את השאר למדה תוך כדי תנועה ושימוש באינטואיציה.
גן עדן קטן
השקט הנוף והשלווה משפיעים על המבקרים מהרגע הראשון. התרנגולות והברווז, קיבלו את פני בלול הממוקם ממש בכניסה ומיד אחריהם הגיעו הכלבים. כל הסביבה טבולה בירוק, עצי אורן, שיחים, צמחי תבלין, מצליחים למצוא את דרכם בקרקע הסלעית.
בסוף השביל נחבא לו בית קסום צבוע בצהוב, את החלונות הגדולים מעטרים משקופי עץ עבים ואת הקיר מסביב מעטר ציור עדין של עלים ופרחים. הבית שבנוי כולו על מדרון מוקף טרסות מכל עבריו, מול החלונות הדרומיים מתנשאות טרסות גבוהות המשמשות ברובן לגינת הירק, והחלונות הצפוניים צופים אל מרפסת העץ, אל הטרסות המתפלות במורד ההר, אל הנוף הקסום ואם ממש מתאמצים אז גם את ערוגת התירס החדשה והיפה.
אחרי תקופה ארוכה שהגינה שגשגה וסיפקה למשפחה את כל צרכה, המשיכה מגי לעבד את החלקות הקטנות הפזורות סביב הבית וגילתה כי הן מניבות כמויות עצומות של ירק. אז נולד הרעיון למכור את העודפים, כרגע מוכרת מגי סלים קבועים לכ-20 משפחות ועדיין נשארים עודפים. היא משלימה חלק מהסל (עגבניות ומלפפונים), "אני מתמקדת במה שגדל אצלי טוב", גידולים בעייתיים או שלא בעונתם היא לא נלחמת לגדל, היא משלימה מחקלאים אורגניים אחרים.
מגי אוהבת את הקשר הישיר למשפחות שאוכלות את הירקות שלה, היא יודעת מה כל משפחה אוהבת ומרכיבה להם את הסלים בהתאם. יש משפחה אחת שחובבת עגבניות אז היא שמה להם יותר מהעגבניות ופחות מירק אחר, יש לקוחה אחת שנמנעת ממצליבים בתקופת ההנקה והיא מקבלת ירקות אחרים במקום. השאיפה היא לספק מדי שבוע ירקות לכ-40 משפחות, היום היא מבינה שהדבר שהיא הכי רוצה זה לעדור, לשתול, לקטוף ולעשב את הגינה שלה ולהתפרנס מזה. נשמע לא רע נכון?
חממת נבטים בסלון
הבית הקסום של מגי נבנה בטלאים, בהתחלה הוא היה בית עץ קטנטן עם שרותים ומקלחת קטנים, מטבח ופינת אוכל ומעליהם גלריה פתוחה ששימשה כחדר שינה. בהמשך נוספו חדרים נוספים וחלל גדול מאד שמשמש כסלון הבית. פרט לרהיטי העץ הישנים והעיצוב המקסים, לא יכולתי להתעלם מהמתקן הגדול שעמד בפינת הסלון, ועל מדפיו נחו להם מבריקים ורעננים מגשים רבים של נבטים.
כששאלתי לפשר העניין, חייכה מגי והסבירה שהיא מגדלת את הנבטים בכל מקום שאפשר, בפתח הבית יש נבטי חמניות, בסלון: נבטי רוקט, חרדל, רשד, בזיליקום, צנון, ברוקולי, לפת ועוד, במטבח יש נבטים בתוך קופסאות שימורים ענקיות של חמוצים, וקטניות מסוגים שונים בתוך שקים מבד לא ארוג, אותם היא מניחה על מדפי רשת, היא מרטיבה אותם ועודפי המים נאספים בגיגית גדולה המונחת מתחת לכל המדפים.
אחרי שעה קלה, התרגלתי לרעיון ופתאום הנבטה במתקן בסלון, נראתה לי משהו טבעי לחלוטין. השיטות המקוריות, העובדה שהעיסוק בגינון נוכח בכל פינה בבית, העיצוב הכפרי, הריהוט הצנוע והמיוחד, גורמים למבקרים להשתעשע ברעיון הזה: לחיות במקום מבודד יחסית, שקט, עם נוף מדהים, בבית קטן, לגדל ירקות ובעלי חיים.
לכל אלה שמדברים על תוספי מזון, על אנטי אוקסידנטים מלאכותיים ועוד, הייתי ממליצה ליסוע לבקר בנטף ולפגוש את מגי, אישה צעירה אימא ל-3, נראית צעירה מכפי גילה,רגועה, חייכנית ומלאת חיים ומרץ. רואים שהיא מבלה הרבה בעבודה פיזית, באוויר הפתוח, אוכלת אוכל בריא ונקי, ממש פרסומת מהלכת לאורח חיים אורגני.
הכנימות והגינה בדו-קיום
מגי מגדלת את הירקות ללא כל התערבות חיצונית חוץ מעישוב והשקיה. היא לא מרססת בכלל, אפילו לא עם החומרים האורגניים/אקולוגים המותרים. לפני כמה שבועות, היא מספרת תקפו כנימות את אחד הכרובים, פשוט לא עשיתי כלום, נתתי להם להשתלט על הכרוב הזה ולמרבה הפלא, הם לא פלשו לכרובים או לגידולים הסמוכים. המשכתי לקטוף כרגיל וכשגמרנו לקטוף את החלקה עקרנו את הכרוב הנגוע, התרנגולות נהנו מאד מטעמו.
האיזון שקיים בגינה בין הגידולים לצמחי הבר שגדלים מסביב ובינם לבין עצמם הוא מדהים, מגי מצליחה לגדל כמויות גדולות של ירקות על שטח מאד קטן יחסית בגלל שהיא מצליחה להבין את הצרכים והחולשות של הגידולים ואת היחסים בינהם. לא מזמן, זרעה באותו השטח צנון חסה וחצילים, הצנון גדל מאד מהר, היה מוכן, נעקר ונמכר. בנתיים החסות התפתחו מאד יפה ואז, כשהגיעו הימים החמים, היו עלי החציל גדולים ומפושטים מספיק כדי להצל על החסה ולשמור עליה מפני צריבת השמש והחום.
כרגע יש מספר משפחות מנטף שרוכשות את הסל, הם עברו על פני הבית, ראו את הגינה המלבלבת ולא יכלו לעמוד בפני הפיתוי, כמו כן נשלחים הסלים לתל-אביב, ירושלים ולאחרונה גם לאיזור כפר שמואל, בשאיפה לספק בסופו של דבר את רוב הסלים לישובים הקרובים יותר. מגי עובדת כל הזמן תוך חשיבה אקולוגית מקיימת, את החסות היא לא משווקת בשקיות מזהמות, אלא בתיקים מבדים לא ארוגים אותם היא מקבלת בחזרה, את הנבטים היא משווקת באריזות מתכלות בקומפוסט העשויות מתירס, והכל כמובן תחת פיקוח אורגני של חברת אגריאור.
לפרטים נוספים: מגי 02-5700796