כליל הוא ישוב שהוקם לפני 25 שנה, על ידי 8 משפחות. הישוב נמצא בין  נהרייה לכפר הורדים. מאד רציתי לבקר בישוב וחבר שמכיר את אהבתי לאוכל הציע לי להתחיל במסעדה של סמדר. אחרי הסברים מדויקים בטלפון ונוף ירוק, הגעתי לכליל. מהכביש הראשי (לפני שנכנסים לישוב) הוא נראה כמו כמה בתים פזורים על קרקע מכוסה בצמחי בר וזהו.

 הבתים בכליל רחוקים זה מזה ולכל משפחה יש פרטיות מוחלטת, בכליל אומרת סמדר השתדלנו להשתלב עם הצמחייה ותווי השטח, יש ניסיון להתערב כמה שפחות, אפילו את הצימרים בנינו על עמודים כדי לא לפצוע את הקרקע. בתים מוקפים גינות ירק ותבלינים, בוסתנים של עצי פרי, עצי זית וסוכות גפנים

כשנכנסים פנימה לנחלה של סמדר ויוסי, אחד הבתים האחרונים בישוב, נגלה מבנה ציורי ופשוט, הריהוט פשוט, כפרי וצנוע. סמדר קיבלה את פני בחיוך רחב ומיד הזמינה אותי לאכול. בעוונותיי הגעתי מיד אחרי ארוחת צהריים והיה לי מקום רק למרק עגבניות מדהים עם בזיליקום וחיוך גדול.

להתקיים מהמקום
עד לפני 5 שנים היה פה דיר עם 200 עיזים שחורות שרעו במרעה הטבעי. בשנים הראשונות התחילו יוסי וסמדר בעבודת המרעה והחליבה, עם השנים הם שכרו רועה. כמעט 20 שנה הם גידלו עיזים וייצרו גבינות צאן וגם קנו חלב פרות מהרדוף. "הייתה החלטה להתקיים מהמקום, לנצל את משאבי המרעה, האמנו שזו הדרך".

עם השנים גדלה המחלבה והתרחבה, הם התחילו לעבוד עם רשת שיווק גדולה ו"אז"  אומרת סמדר בהשלמה, "הפכנו להיות תלויים בהם", "ואז נאלצו לסגור ולמכור", זה היה משבר רציני. הדבר היחיד שאפשר להם להישאר בכליל ולשמור על הבית, הייתה חלקת אדמה שקנו בשנים הראשונות מהדרוזים ויכלו למכור אותה בשביל לכסות חובות וכדי לחיות

היום הנחלה של המשפחה כוללת 14 דונם, חלקם בבעלות של המנהל וחלקם בבעלות פרטית, על הנחלה ממוקמים הבית, המסעדה והצימרים. בשנה האחרונה הוקמה המסעדה כדי לשלם את המשכורת לעובדי המחלבה, לאט לאט היא התפתחה, אספנו רהיטים מכל מני מקומות. האוכל של סמדר, מסתבר, היה מפתיע ומלהיב בטעמו ובאיכותו ושמה של המסעדה יצא למרחוק.

בית המשפחה הישן הפך למסעדה
המבנה של המסעדה הוא מה שיהיה בית המשפחה הישן, הוא תחיל בקטן וגדל עם השנים ובהתאם לצרכים ולמספר הילדים (4). סמדר הייתה בת 25 כשהגיעה לכליל ויוסי בן 31, כשניסיתי להבין מה הביא אותם לגור בחור שכוח האל הזה, היא משיבה, שהם רצו להתחבר למקום בצורה הכי בסיסית והכי טבעית, ממש לחיות בטבע. הם מאד אהבו את הראשוניות הזו, את ההתחלה מכלום, את המרחב ואת השקט. "אנחנו שני אנשים עצמאיים" היא מסבירה " פה כל אחד יכול לבטא את החלום שלו", " גידלנו ילדים בצורה כזו" היא מוסיפה, "הם למדו בבית ספר אנתרופוסופי בהרדוף, להתעסק בגרעין ומשם לצמוח בלי הרבה קליפות, נראה לנו בונה".

בהתחלה היה רק אוהל, ששימש כבית במשך 7 חודשים, עד שנשלמה בניית הבית והותקן הגג. הבית נבנה מאבנים שנאספו בשטח, החלונות פורקו מחדר האוכל הישן של קיבוץ כברי, וצריף המוסיקה של הקיבוץ שהיה מועד להריסה, תרם את הרעפים ואת רצפת העץ. כך בנו הזוג את ביתם, בפשטות, כשהם ממחזרים כל מה שניתן, בלי לזהם ותוך ניצול מקסימאלי של משאבים קיימים. המבנה המשמש היום כמטבח, חדר עבודה וחלל המיועד לאירוח, יש מרפסת מקסימה וסוכת גפנים המתעטפת בעליו של גפן בן 25, הסוכה נבנתה עם הקמת הבית.

מבשלת מהבטן
למה דווקא מסעדה? ניסיתי להבין,"כנראה חיבור טבעי" אומרת סמדר, "תמיד היה לי קל לבשל ואני אוהבת, וזה מאפשר לנו להישאר פה - להתפרנס ממה שיש". הידע בבישול הגיע מהבטן, הילדות של סמדר באיטליה חיברה אותה בצורה מאד שורשית לטעמים ולניחוחות. שמן הזית שמלווה כמעט כל תבשיל, מיוצר מעצי זית שגדלים בנחלה וגם התבלינים.

במסעדה, מקפידה סמדר, להשתמש באוכל אמיתי, בלי שימורים ואבקות, מה שאפשר למצוא אורגני ובמחיר סביר אני מעדיפה. את הגבינות אני קונה מהנוקד, הגבינות שלו אינן תחת פיקוח אבל מתוך היכרות מעמיקה עם תהליך הגידול והייצור, מציינת סמדר, הגבינות נקיות מרעלים. כבר 3 שנים שהם לא מגדלים את הירקות בעצמם אבל הם מתכננים להתחיל שוב בקרוב. כל הפירות, ההדרים, הזיתים, שמן הזית, התבלינים ועשבי התה, כולם גדלים במקום והם אורגניים (ללא פיקוח).

לסיכום, ללא פיקוח לא ניתן להגיד שהמסעדה של סמדר עונה על ההגדרה "מסעדה אורגנית", אבל רוב חומרי הגלם הם אורגנים ואורח החיים של המשפחה הוא אורגני ורק בשביל לראות את המקום ולשמוע את הסיפור כדאי להגיע לשם. אולי אם יהיה מספיק ביקוש ויהיו מספיק לקוחות, יחליטו יוסי וסמדר להפוך למסעדה אורגנית מפוקחת?

אוכל שנשים אוהבות
האוכל המוגש הוא איטלקי חלבי, "אוכל שנשים אוהבות" היא צוחקת. סמדר נהנית במקביל לשקט המופלא, גם מהמפגש עם האנשים שמגיעים למסעדה ולצימרים -  הכל במידה היא מסכמת. המסעדה פתוחה כל השנה, כל השבוע, גם בערב ומארחת מדי פעם גם אירועים קטנים. הלקוחות של המסעדה מגיעים ממקומות שונים, מטיילים ונופשים, תושבי המקום וגם מישובים סמוכים, אנשים שמתאהבים וחוזרים שוב ושוב.

אפילו התל-אביבים היא מחייכת, מסתכלים על התפריט ואומרים "וואו, סוף סוף אוכל ולא יצירות אומנות עם שמות מסובכים", ואני אומרת, אחרי שטעמתי את המרק הנפלא שהאוכל הפשוט והטעים של סמדר הוא בהחלט יצירת אומנות

לקראת סוף הביקור הרגוע והטעים, ערכה לי  סמדר סיור ב 3 הצימרים המדהימים שהם בנו, בקתות עץ מדהימות עם פרטיות ונוף שמימי, שעשו בהחלט חשק לחזור. לא עזבתי את המקום בלי לשנורר ממנה מתכון נחמד ללימונענע המרעננת שהוגשה לי והנה הוא לפניכם

מתכון ללימונענע
1/2 kליטר לימון סחוט 1/2 ק"ג סוכר
חבילת עלי נענע טריה
מכניסים הכל לבלנדר והופכים לתרכיז.
(1 מצקת לקנקן של 1.5 ליטר)

פרטים נוספים על מסעדת "סמדר בכליל" ועל הצימרים ניתן למצוא בפורטל התיירות הכפרית הישראלית. וכן בטלפונים: 04-9561678, 054-8184345.